חתם סופר על התורה, תצוה קע״ח

1 לקיים דברי האגרת הזאת השנית וישלח ספרים וכו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלו וכו' וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם, ואחז"ל בתחלה קבעו בשושן ולבסוף בכל העולם וקשה מ"ט לא קבלו מיד בכל העולם ועוד דמסדר המקראות משמע שגם מקודם לכן עשו פורים בכל העולם, ויל"ד מאי לשון דברי שלום ואמת גם יל"ד כאשר קיבלו עליהם דברי צומות וזעקתם מה לו לתלות שקיימו פורים כמו שקיימו ד' צומות, ובתחלה אבאר מ"ש בקבלת ד' צומות והאמת והשלום אהבו עיי' בזכרי' סימן ט' פסוק י"ט והענין כי מתחילה קבלו התורה באונס ולא הוה שלום בינם לאביהם שבשמי' כי באונס עבדו ה' וגם לא אמת כי כמים אכזב שהרי כל שעה יכלו לטעון מודעא כאשר טענו בימי יחזקאל עד שהעמיד הקב"ה מלך קשה כהמן הרע הזה והחזירום למוטב וקבלו ברצון ואהבה רבה ואז נעשה אמת ושלום והיינו והאמת והשלום אהבו לקבל ברצון, והנה הי' קשה בעיני אנשי כנה"ג לחדש מצוה ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עד שלמדו ק"ו מפסח משיעבוד לגאולה אומרים שירה ממות לחיים לא כש"כ מגילה דף י"ד ע"א והנה תינח בשושן שהיו חייבים מיתה על שנהנו מסעודתו כדאיתא במסכתת מגילה א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"כ שבשושן יהרגו ובכל העולם אל יהרגו יעוין שם והקב"ה הצילם הוה ק"ו טוב אבל בכל העולם שלא נתחייבו אלא לפנים וכן נעשו עמהם ואין נס בהצלתם אין כאן ק"ו ומנ"ל לחדש מועד ומיהו אותו הדור עשו יו"ט דלפי שעה יכול נביא לחדש אבל לא לדורות אך שפיר אתי' הק"ו השתא על קבלת התורה באונס אומרים דהא בשושן נתחייבו מיתה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע ועברו על התורה שקבלו אותה באונס ומיניה ילפי' ק"ו ממיתה לחיים לא כש"כ על קבלת שלום ואמת לא כש"כ אלא שלזה צריך זמן רב ועיון טוב עד שנדע שקבלו כל ישראל התורה מאהבה ורצון ואיכא שלום ואמת, ע"כ בתחילה קבלוהו בשושן לקיים עליהם לעולם דהוה ק"ו דאמרי' אם משיעבוד לגאולה אומרי' שירה ממות לחיים לא כש"כ, וכל העולם נמי עשו פורים אבל לא קבלו לדורות דאין נביא רשאי לחדש כי אם לשעה ולא לדורות עד שנתברר להם שקבלו התורה בשלום ואמת וש"ש הק"ו גם לכל העולם ע"כ כתב מרדכי איגרת שנית דברי שלום ואמת לקיים ימי הפורים לזרעם ולדורו' עולם כאשר קבלו הצומות וזעקתם דהיינו שאמ' הנביא להם והאמת והשלום אהבו, שהשלום ואמת הוא תכלית הארבעה צומות כי עיקר התענית לפשפש במעשיו ולעורר הלבבות לתשובה כבמס' תענית ד' ט"ז ע"א וכדאית' ברמב"ם הל"ת פ"ה הלכה א':